Histoires

הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר / Le réveil

בְּעִיר אַחַת הָיָה שׁוּק פִּשְׁפְּשִׁים גָּדוֹל. הַרְבֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ לָשׁוּק כְּדֵי לִקְנוֹת דְּבָרִים מְעַנְיְינִים כְּמוֹ רָהִיטִים יְשָׁנִים וְדְבָרִים נְדִירִים. שְׁלֹמֹה הִגִּיעַ לָשׁוּק בִּשְׁבִיל לִמְצוֹא מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵין לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ. בֵּין הַפְּרִיטִים הַשּׁוֹנִים, עָצַר שְׁלֹמֹה לְיַד שָׁעוֹן מְעוֹרֵר עַתִּיק. הַמּוֹכֵר, זָקֵן עִם עֵינַיִים מִסְתּוֹרִיּוֹת, הִצִּיעַ אֶת הַשָּׁעוֹן בִּמְחִיר זוֹל. "אֲבָל תִּיזָּהֵר", אָמַר הַמּוֹכֵר, "כְּשֶׁהַשָּׁעוֹן מְצַלְצֵל, זֶה קוֹרֶה". שְׁלֹמֹה חָשַׁב שֶׁהַמּוֹכֵר צוֹחֵק וְקָנָה אֶת הַשָּׁעוֹן. בַּבּוֹקֶר הַבָּא, כְּשֶׁהַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר הוֹדִיעַ עַל הַשָּׁעָה שֶׁבַע, הִתְעוֹרֵר שְׁלֹמֹה מֵחֲלוֹם. בַּחֲלוֹם שְׁלֹמֹה קִיבֵּל הוֹדָעָה מֵהַבּוֹס שֶׁלּוֹ עַל קִידּוּם בָּעֲבוֹדָה. שְׁלֹמֹה הִתְעוֹרֵר וְצָחַק לְעַצְמוֹ. אֲבָל בְּאוֹתוֹ יוֹם, הַמְּנַהֵל קָרָא לוֹ וְהוֹדִיעַ לוֹ עַל הַקִּידּוּם. שְׁלֹמֹה הִתְחִיל לְפַחֵד. בַּלַּיְלָה הַבָּא, חָלַם שְׁלֹמֹה שֶׁיַּלְדָּה מַצִּיעָה לוֹ לִקְנוֹת מִמֶּנָּה פֶּרַח. בַּבּוֹקֶר כְּשֶׁיָּצָא מֵהַבַּיִת עַמְדָה יַּלְדָּה מוּל הַבַּיִת שֶׁלּוֹ וְהִצִּיעָה לוֹ לִקְנוֹת פֶּרַח. הַדְּבָרִים הִתְחִילוּ לִהְיוֹת מוּזָרִים מִדַּי. שְׁלֹמֹה הֶחֱלִיט לְהַחֲזִיר אֶת הַשָּׁעוֹן אֶל הַמּוֹכֵר, אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ לַשּׁוּק, לֹא מָצָא אֶת הַדּוּכָן וְלֹא אֶת הַזָּקֵן. אוֹתוֹ לַיְלָה חָלַם עַל רְעִידַת אֲדָמָה. הוּא הִתְעוֹרֵר בְּחֲרָדָה וְרָצָה לָלֶכֶת לַמִּשְׁטָרָה וְלְהוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁהוֹלֶכֶת לִהְיוֹת רְעִידַת אֲדָמָה. הַבְּעָיָה, אֲנָשִׁים לֹא מַאֲמִינִים שֶׁחֲלוֹם שֶׁאַתָּה חוֹלֵם בַּלַּיְלָה זֶה מַשֶּׁהוּ אֲמִיתִּי. שְׁלֹמֹה קָרָא לַשְּׁכֵנִים שֶׁלּוֹ. הוּא הִסְבִּיר לָהֶם עַל הַשָּׁעוֹן וְעַל הַחֲלוֹם. רוֹב הַשְּׁכֵנִים צָחֲקוּ, אֲבָל שְׁתֵּי שְׁכֵנוֹת הֶאֱמִינוּ לְשְׁלֹמֹה וְהֶחְלִיטוּ לַעֲזוֹב אֶת הַבִּנְיָין. בְּאוֹתוֹ יוֹם בֶּאֱמֶת הָיְתָה רְעִידַת אֲדָמָה וְהַבִּנְיָין קָרַס. שְׁלֹמֹה וְהַשְּׁכֵנוֹת נִיצְּלוּ. שְׁלֹמֹה הֶחֱלִיט לִזְרוֹק אֶת הַשָּׁעוֹן לַנָהַר. בָּעֶרֶב הוּא הָלַךְ לַנָּהָר הַקָּרוֹב וְזָרַק אֶת הַשָּׁעוֹן. מֵאָז וְעַד הַיּוֹם שְׁלֹמֹה לֹא זוֹכֵר יוֹתֵר אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלּוֹ.

בעיר אחת היה שוק פשפשים גדול. הרבה אנשים באו לשוק כדי לקנות דברים מעניינים כמו רהיטים ישנים ודברים נדירים. שלמה הגיע לשוק בשביל למצוא משהו מעניין לחדר שלו. בין הפריטים השונים, עצר שלמה ליד שעון מעורר עתיק. המוכר, זקן עם עיניים מסתוריות, הציע את השעון במחיר זול. "אבל תיזהר", אמר המוכר, "כשהשעון מצלצל, זה קורה". שלמה חשב שהמוכר צוחק וקנה את השעון. בבוקר הבא, כשהשעון המעורר הודיע על השעה שבע, התעורר שלמה מחלום. בחלום שלמה קיבל הודעה מהבוס שלו על קידום בעבודה. שלמה התעורר וצחק לעצמו. אבל באותו יום, המנהל קרא לו והודיע לו על הקידום. שלמה התחיל לפחד. בלילה הבא, חלם שלמה שילדה מציעה לו לקנות ממנה פרח. בבוקר כשיצא מהבית עמדה ילדה מול הבית שלו והציעה לו לקנות פרח. הדברים התחילו להיות מוזרים מדי. שלמה החליט להחזיר את השעון אל המוכר, אבל כשהגיע לשוק, לא מצא את הדוכן ולא את הזקן. אותו לילה חלם על רעידת אדמה. הוא התעורר בחרדה ורצה ללכת למשטרה ולהודיע להם שהולכת להיות רעידת אדמה. הבעיה, אנשים לא מאמינים שחלום שאתה חולם בלילה זה משהו אמיתי. שלמה קרא לשכנים שלו. הוא הסביר להם על השעון ועל החלום. רוב השכנים צחקו, אבל שתי שכנות האמינו לשלמה והחליטו לעזוב את הבניין. באותו יום באמת היתה רעידת אדמה והבניין קרס. שלמה והשכנות ניצלו. שלמה החליט לזרוק את השעון לנהר. בערב הוא הלך לנהר הקרוב וזרק את השעון. מאז ועד היום שלמה לא זוכר יותר את החלומות שלו.

בְּעִיר אַחַת הָיָה שׁוּק פִּשְׁפְּשִׁים גָּדוֹל. הַרְבֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ לָשׁוּק כְּדֵי לִקְנוֹת דְּבָרִים מְעַנְיְינִים כְּמוֹ רָהִיטִים יְשָׁנִים וְדְבָרִים נְדִירִים. שְׁלֹמֹה הִגִּיעַ לָשׁוּק בִּשְׁבִיל לִמְצוֹא מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵין לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ. בֵּין הַפְּרִיטִים הַשּׁוֹנִים, עָצַר שְׁלֹמֹה לְיַד שָׁעוֹן מְעוֹרֵר עַתִּיק. הַמּוֹכֵר, זָקֵן עִם עֵינַיִים מִסְתּוֹרִיּוֹת, הִצִּיעַ אֶת הַשָּׁעוֹן בִּמְחִיר זוֹל. "אֲבָל תִּיזָּהֵר", אָמַר הַמּוֹכֵר, "כְּשֶׁהַשָּׁעוֹן מְצַלְצֵל, זֶה קוֹרֶה". שְׁלֹמֹה חָשַׁב שֶׁהַמּוֹכֵר צוֹחֵק וְקָנָה אֶת הַשָּׁעוֹן. בַּבּוֹקֶר הַבָּא, כְּשֶׁהַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר הוֹדִיעַ עַל הַשָּׁעָה שֶׁבַע, הִתְעוֹרֵר שְׁלֹמֹה מֵחֲלוֹם. בַּחֲלוֹם שְׁלֹמֹה קִיבֵּל הוֹדָעָה מֵהַבּוֹס שֶׁלּוֹ עַל קִידּוּם בָּעֲבוֹדָה. שְׁלֹמֹה הִתְעוֹרֵר וְצָחַק לְעַצְמוֹ. אֲבָל בְּאוֹתוֹ יוֹם, הַמְּנַהֵל קָרָא לוֹ וְהוֹדִיעַ לוֹ עַל הַקִּידּוּם. שְׁלֹמֹה הִתְחִיל לְפַחֵד. בַּלַּיְלָה הַבָּא, חָלַם שְׁלֹמֹה שֶׁיַּלְדָּה מַצִּיעָה לוֹ לִקְנוֹת מִמֶּנָּה פֶּרַח. בַּבּוֹקֶר כְּשֶׁיָּצָא מֵהַבַּיִת עַמְדָה יַּלְדָּה מוּל הַבַּיִת שֶׁלּוֹ וְהִצִּיעָה לוֹ לִקְנוֹת פֶּרַח. הַדְּבָרִים הִתְחִילוּ לִהְיוֹת מוּזָרִים מִדַּי. שְׁלֹמֹה הֶחֱלִיט לְהַחֲזִיר אֶת הַשָּׁעוֹן אֶל הַמּוֹכֵר, אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ לַשּׁוּק, לֹא מָצָא אֶת הַדּוּכָן וְלֹא אֶת הַזָּקֵן. אוֹתוֹ לַיְלָה חָלַם עַל רְעִידַת אֲדָמָה. הוּא הִתְעוֹרֵר בְּחֲרָדָה וְרָצָה לָלֶכֶת לַמִּשְׁטָרָה וְלְהוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁהוֹלֶכֶת לִהְיוֹת רְעִידַת אֲדָמָה. הַבְּעָיָה, אֲנָשִׁים לֹא מַאֲמִינִים שֶׁחֲלוֹם שֶׁאַתָּה חוֹלֵם בַּלַּיְלָה זֶה מַשֶּׁהוּ אֲמִיתִּי. שְׁלֹמֹה קָרָא לַשְּׁכֵנִים שֶׁלּוֹ. הוּא הִסְבִּיר לָהֶם עַל הַשָּׁעוֹן וְעַל הַחֲלוֹם. רוֹב הַשְּׁכֵנִים צָחֲקוּ, אֲבָל שְׁתֵּי שְׁכֵנוֹת הֶאֱמִינוּ לְשְׁלֹמֹה וְהֶחְלִיטוּ לַעֲזוֹב אֶת הַבִּנְיָין. בְּאוֹתוֹ יוֹם בֶּאֱמֶת הָיְתָה רְעִידַת אֲדָמָה וְהַבִּנְיָין קָרַס. שְׁלֹמֹה וְהַשְּׁכֵנוֹת נִיצְּלוּ. שְׁלֹמֹה הֶחֱלִיט לִזְרוֹק אֶת הַשָּׁעוֹן לַנָהַר. בָּעֶרֶב הוּא הָלַךְ לַנָּהָר הַקָּרוֹב וְזָרַק אֶת הַשָּׁעוֹן. מֵאָז וְעַד הַיּוֹם שְׁלֹמֹה לֹא זוֹכֵר יוֹתֵר אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלּוֹ.

Dans une ville, il y avait un grand marché aux puces. Beaucoup de gens venaient au marché pour acheter des choses intéressantes telles que des meubles anciens et des choses rares. Shlomo est venu au marché pour trouver quelque chose d'intéressant pour sa chambre. Parmi les divers articles, Shlomo s'est arrêté à un réveil ancien.
Le vendeur, un vieil homme aux yeux mystérieux, proposa la montre à bas prix. "Mais attention, dit le vendeur, quand le réveil sonne, ça arrive." Shlomo a pensé que le vendeur plaisantait, et il a acheté la montre.

Le lendemain matin, lorsque le réveil annonça sept heures, Shlomo se réveilla d'un rêve. Dans un rêve, Salomon a reçu un message de son patron au sujet d'une promotion d'emploi. Shlomo s'est réveillé et a ri tout seul, mais ce jour-là, le manager l'a appelé et l'a informé de la promotion, Roberto a commencé à avoir peur.

La nuit suivante, Shlomo rêva qu'une fille lui proposait d'acheter une fleur. Le matin, quand il a quitté la maison, une fille s'est tenue devant sa maison et lui a proposé d'acheter une fleur. Les choses devenaient trop bizarres.

Shlomo a décidé de rendre la montre au vendeur, mais lorsqu'il est arrivé au marché, il n'a trouvé ni le stand ni le vieil homme. Cette nuit-là, il rêva d'un tremblement de terre. Il s'est réveillé paniqué et a voulu aller voir la police et les informer qu'il allait y avoir un tremblement de terre. Le problème est que les gens ne croient pas qu'un rêve que vous faites la nuit est quelque chose de réel.

Shlomo a appelé ses voisins. Il leur raconté de le réveil et le rêve. La plupart des voisins ont ri, mais deux voisines ont cru Shlomo et ont décidé de quitter le bâtiment.

Ce jour-là, il y a vraiment eu un tremblement de terre et le bâtiment s'est effondré. Shlomo et les deux voisines ont été sauvés. Shlomo a décidé de jeter la montre dans la rivière.
Le soir, il se rendit à la rivière la plus proche et jeta la montre.
Depuis, Shlomo ne se souvient plus de ses rêves.