Histoires

הָאַרְנָק / Le porte-feuille

בְּאֶחָד מִימֵי הָאָבִיב הַנְּעִימִים שֶׁל תֵּל אָבִיב הֶחֱלִיט יוּבָל לָצֵאת לְטִיּוּל בַּצָּפוֹן עִם שְׁנֵי הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ נָדָב וְנוֹעַם. הֵם הֶחְלִיטוּ לְטַיֵּיל בְּנְהַר הַיַּרְדֵּן. נָדָב הָיָה הַנַּהָג. בִּזְמַן הַנְּסִיעָה הַחֲבֵרִים לֹא הִפְסִיקוּ לְדַבֵּר וְלָשִׁיר. מֶזֶג הָאֲוִויר הָיָה מַדְהִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַמָּקוֹם הֵם הִתְחִילוּ מִיָּד בָּטִיּוּל. הַהֲלִיכָה לֹא הָיְתָה קָשָׁה מִדַּי. מִדֵּי פַּעַם הֵם פָּגְשׁוּ מְטַיְּילִים וְמְטַיְּילוֹת אֲחֵרִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַנָּהָר, מִיָּד הֶחֱלִיפוּ לְבֶּגֶד יָם וְקָפְצוּ לַמַּיִם. לְפֶתַע, צָעַק נוֹעַם "מָצָאתִי אַרְנָק" וְיָצָא בִּמְהִירוּת. יוּבָל וְנָדָב יָצְאוּ גַּם מֵהַמַּיִם וְעָמְדוּ לְיַד נוֹעַם. "שֶׁל מִי הָאַרְנָק" ? שָׁאַל יוּבָל. כְּשֶׁפָּתְחוּ אֶת הָאַרְנָק הֵם גִּילּוּ שֶׁהָיְתָה בָּאַרְנָק תְּעוּדַת זֶהוּת. הַתְּעוּדָה הָיְתָה שַׁיֶּיכֶת לְנוֹעָה לֵוִי. "מַמָּשׁ יָפָה" אָמַר נָדָב בְּחִיּוּךְ. כְּשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה, נוֹעַם הִתְחִיל לְחַפֵּשׂ אֶת נוֹעָה. הוּא גִּילָּה שֶׁהִיא גָּרָה לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלּוֹ. הַשְּׁאָר זֶה הִיסְטוֹרְיָה. הַיּוֹם נוֹעַם וְנוֹעָה נְשׂוּאִים וְיֵשׁ לָהֶם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים.

באחד מימי האביב הנעימים של תל אביב החליט יובל לצאת לטיול בצפון עם שני החברים הטובים שלו נדב ונועם. הם החליטו לטייל בנהר הירדן. נדב היה הנהג. בזמן הנסיעה החברים לא הפסיקו לדבר ולשיר. מזג האוויר היה מדהים. כשהגיעו למקום הם התחילו מיד בטיול. ההליכה לא היתה קשה מדי. מדי פעם הם פגשו מטיילים ומטיילות אחרים. כשהגיעו לנהר, מיד החליפו לבגד ים וקפצו למים. לפתע, צעק נועם ״מצאתי ארנק״ ויצא במהירות. יובל ונדב יצאו גם מהמים ועמדו ליד נועם. ״של מי הארנק״ ? שאל יובל. כשפתחו את הארנק הם גילו שהיתה בארנק תעודת זהות. התעודה היתה שייכת לנועה לוי. ״ממש יפה״ אמר נדב בחיוך. כשחזרו הביתה, נועם התחיל לחפש את נועה. הוא גילה שהיא גרה לא רחוק מהבית שלו. השאר זה היסטוריה. היום נועם ונועה נשואים ויש להם שלושה ילדים.

בְּאֶחָד מִימֵי הָאָבִיב הַנְּעִימִים שֶׁל תֵּל אָבִיב הֶחֱלִיט יוּבָל לָצֵאת לְטִיּוּל בַּצָּפוֹן עִם שְׁנֵי הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ נָדָב וְנוֹעַם. הֵם הֶחְלִיטוּ לְטַיֵּיל בְּנְהַר הַיַּרְדֵּן. נָדָב הָיָה הַנַּהָג. בִּזְמַן הַנְּסִיעָה הַחֲבֵרִים לֹא הִפְסִיקוּ לְדַבֵּר וְלָשִׁיר. מֶזֶג הָאֲוִויר הָיָה מַדְהִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַמָּקוֹם הֵם הִתְחִילוּ מִיָּד בָּטִיּוּל. הַהֲלִיכָה לֹא הָיְתָה קָשָׁה מִדַּי. מִדֵּי פַּעַם הֵם פָּגְשׁוּ מְטַיְּילִים וְמְטַיְּילוֹת אֲחֵרִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַנָּהָר, מִיָּד הֶחֱלִיפוּ לְבֶּגֶד יָם וְקָפְצוּ לַמַּיִם. לְפֶתַע, צָעַק נוֹעַם "מָצָאתִי אַרְנָק" וְיָצָא בִּמְהִירוּת. יוּבָל וְנָדָב יָצְאוּ גַּם מֵהַמַּיִם וְעָמְדוּ לְיַד נוֹעַם. "שֶׁל מִי הָאַרְנָק" ? שָׁאַל יוּבָל. כְּשֶׁפָּתְחוּ אֶת הָאַרְנָק הֵם גִּילּוּ שֶׁהָיְתָה בָּאַרְנָק תְּעוּדַת זֶהוּת. הַתְּעוּדָה הָיְתָה שַׁיֶּיכֶת לְנוֹעָה לֵוִי. "מַמָּשׁ יָפָה" אָמַר נָדָב בְּחִיּוּךְ. כְּשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה, נוֹעַם הִתְחִיל לְחַפֵּשׂ אֶת נוֹעָה. הוּא גִּילָּה שֶׁהִיא גָּרָה לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלּוֹ. הַשְּׁאָר זֶה הִיסְטוֹרְיָה. הַיּוֹם נוֹעַם וְנוֹעָה נְשׂוּאִים וְיֵשׁ לָהֶם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים.

Dans une des agréables journées de printemps de Tel-Aviv, Yuval a décidé de partir en voyage dans le nord avec ses deux meilleurs amis Nadav et Noam.
Ils ont décidé de se promener dans le Jourdain.
Nadav était le chauffeur.
Pendant le trajet, les amis n'ont cessé de parler et de chanter.
Le temps était incroyable.
Quand ils sont arrivés sur place, ils ont immédiatement commencé la balade.
La marche n'était pas trop difficile.
De temps en temps, ils rencontraient d'autres voyageurs.
Lorsqu'ils atteignirent la rivière, ils enfilèrent immédiatement des maillots de bain et sautèrent à l'eau.
Soudain, Noam a crié "J'ai trouvé un portefeuille" et Il est sorti de l'eau rapidement.
Yuval et Nadev sont également sortis de l'eau et se sont tenus aux côtés de Noam.
"A qui est le portefeuille" ? demanda Yuval.
Lorsqu'ils ont ouvert le portefeuille, ils ont découvert qu'il y avait une carte d'identité dans le portefeuille.
La carte d'identité appartenait à Noa Levi.
"Vraiment belle" a déclaré Nadav avec un sourire.
Quand ils sont rentrés chez eux, Noam a commencé à chercher Noa.
Il a découvert qu'elle habitait non loin de chez lui.
Le reste appartient à l'histoire.
Aujourd'hui, Noam et Noa sont mariés et ont trois enfants.