Histoires

הַמּוּזִיקָה מְחַבֶּרֶת / La musique rassemble

יוֹנָתָן הוּא מוּזִיקַאי צָעִיר בְּתֵל אָבִיב. בְּזְמַן מַגֵּיפַת הַקּוֹרוֹנָה הוּא לֹא יָכֹל לְהוֹפִיעַ וְבִגְלַל זֶה לֹא יָכֹל לַעֲבוֹד! מִרְיָם, הַסָּבְתָא שֶׁל יוֹנָתָן, הִיא נִיצּוֹלַת שׁוֹאָה שֶׁאַף פַּעַם לֹא דִּיבְּרָה עַל הַעָבָר שֶׁלָּה. בְּזְמַן הַבִּידוּד, יוֹנָתָן הִתְחִיל לְבַקֵּר אֶת הַסָּבְתָא שֶׁלּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְהִיא הִתְחִילָה לְסַפֵּר לוֹ אֶת סִיפּוּר הַהִישָּׂרְדוּת שֶׁלָּה בְּזְמַן הַשּׁוֹאָה. הַשִּׂיחוֹת הִתְחִילוּ לַהֲפוֹךְ לְמִפְגָּשִׁים מוּזִיקָלִיִּים: יוֹנָתָן הִתְחִיל לְהַלְחִין מוּזִיקָה לְסִיפּוּר הַחַיִּים שֶׁלָּהּ. הַשִּׁילּוּב שֶׁל הַסִּיפּוּר שֶׁל מִרְיָם וְהַמּוּזִיקָה שֶׁל יוֹנָתָן הָיָה מְרַגֵּשׁ. בְּסִיּוּם מַגֵּיפַת הַקּוֹרוֹנָה, יוֹנָתָן הֶחֱלִיט לַעֲשׂוֹת הוֹפָעָה שֶׁל הַשִּׁירִים שֶׁהוּא כָּתַב. הוּא הִזְמִין אֶת הַסָּבְתָא שֶׁלּוֹ מִרְיָם לְהַגִּיעַ לַהוֹפָעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ. הַקָּהָל אָהַב מְאוֹד אֶת הַהוֹפָעָה.הָאֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לַהוֹפָעָה שֶׁל יוֹנָתָן לֹא רַק שָׁמְעוּ סִיפּוּר מְרַגֵּשׁ, אֶלָּא גַּם רָאוּ אֵיךְ שְׁנֵי דּוֹרוֹת, הַמַּגִּיעִים מִמְּקוֹמוֹת כָּל כָּךְ שׁוֹנִים, מִתְחַבְּרִים דֶּרֶךְ הַמּוּזִיקָה. הַהוֹפָעָה הָפְכָה לְפּוֹפּוּלָרִית מְאוֹד וְיוֹנָתָן הִקְלִיט אַלְבּוֹם עִם הַשִּׁירִים שֶׁהוּא כָּתַב לְפִי הַסִּיפּוּרִים שֶׁל סָבְתָא שֶׁלּוֹ.

יונתן הוא מוזיקאי צעיר בתל אביב. בזמן מגיפת הקורונה הוא לא יכל להופיע ובגלל זה לא יכל לעבוד. מרים, הסבתא של יונתן, היא ניצולת שואה שאף פעם לא דיברה על העבר שלה. בזמן הבידוד, יונתן התחיל לבקר את הסבתא שלו יותר ויותר, והיא התחילה לספר לו את סיפור ההישרדות שלה בזמן השואה. השיחות התחילו להפוך למפגשים מוזיקליים: יונתן התחיל להלחין מוזיקה לסיפור החיים שלה. השילוב של הסיפור של מרים והמוזיקה של יונתן היה מרגש. בסיום מגיפת הקורונה, יונתן החליט לעשות הופעה של השירים שהוא כתב. הוא הזמין את הסבתא שלו מרים להגיע להופעה הראשונה שלו. הקהל אהב מאוד את ההופעה.האנשים שהגיעו להופעה של יונתן לא רק שמעו סיפור מרגש, אלא גם ראו איך שני דורות, המגיעים ממקומות כל כך שונים, מתחברים דרך המוזיקה. ההופעה הפכה לפופולרית מאוד ויונתן הקליט אלבום עם השירים שהוא כתב לפי הסיפורים של סבתא שלו.

יוֹנָתָן הוּא מוּזִיקַאי צָעִיר בְּתֵל אָבִיב. בְּזְמַן מַגֵּיפַת הַקּוֹרוֹנָה הוּא לֹא יָכֹל לְהוֹפִיעַ וְבִגְלַל זֶה לֹא יָכֹל לַעֲבוֹד! מִרְיָם, הַסָּבְתָא שֶׁל יוֹנָתָן, הִיא נִיצּוֹלַת שׁוֹאָה שֶׁאַף פַּעַם לֹא דִּיבְּרָה עַל הַעָבָר שֶׁלָּה. בְּזְמַן הַבִּידוּד, יוֹנָתָן הִתְחִיל לְבַקֵּר אֶת הַסָּבְתָא שֶׁלּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְהִיא הִתְחִילָה לְסַפֵּר לוֹ אֶת סִיפּוּר הַהִישָּׂרְדוּת שֶׁלָּה בְּזְמַן הַשּׁוֹאָה. הַשִּׂיחוֹת הִתְחִילוּ לַהֲפוֹךְ לְמִפְגָּשִׁים מוּזִיקָלִיִּים: יוֹנָתָן הִתְחִיל לְהַלְחִין מוּזִיקָה לְסִיפּוּר הַחַיִּים שֶׁלָּהּ. הַשִּׁילּוּב שֶׁל הַסִּיפּוּר שֶׁל מִרְיָם וְהַמּוּזִיקָה שֶׁל יוֹנָתָן הָיָה מְרַגֵּשׁ. בְּסִיּוּם מַגֵּיפַת הַקּוֹרוֹנָה, יוֹנָתָן הֶחֱלִיט לַעֲשׂוֹת הוֹפָעָה שֶׁל הַשִּׁירִים שֶׁהוּא כָּתַב. הוּא הִזְמִין אֶת הַסָּבְתָא שֶׁלּוֹ מִרְיָם לְהַגִּיעַ לַהוֹפָעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ. הַקָּהָל אָהַב מְאוֹד אֶת הַהוֹפָעָה.הָאֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעוּ לַהוֹפָעָה שֶׁל יוֹנָתָן לֹא רַק שָׁמְעוּ סִיפּוּר מְרַגֵּשׁ, אֶלָּא גַּם רָאוּ אֵיךְ שְׁנֵי דּוֹרוֹת, הַמַּגִּיעִים מִמְּקוֹמוֹת כָּל כָּךְ שׁוֹנִים, מִתְחַבְּרִים דֶּרֶךְ הַמּוּזִיקָה. הַהוֹפָעָה הָפְכָה לְפּוֹפּוּלָרִית מְאוֹד וְיוֹנָתָן הִקְלִיט אַלְבּוֹם עִם הַשִּׁירִים שֶׁהוּא כָּתַב לְפִי הַסִּיפּוּרִים שֶׁל סָבְתָא שֶׁלּוֹ.

Yonatan est un jeune musicien de Tel Aviv. Pendant l’épidémie de corona, il n’a pas pu se présenter et n’a donc pas pu travailler.

Miriam, la grand-mère de Yonatan, est une survivante de l'Holocauste qui n'a jamais parlé de son passé. Pendant l'isolement, Jonathan a commencé à rendre visite de plus en plus à sa grand-mère et elle a commencé à lui raconter son histoire de survie pendant l'Holocauste.

Les conversations ont commencé à se transformer en séances musicales : Jonathan a commencé à composer de la musique pour l'histoire de sa vie. La combinaison de l'histoire de Miriam et de la musique de Jonathan était passionnante.

À la fin de l’épidémie de corona, Yonatan a décidé de faire une interprétation des chansons qu’il avait écrites. Il a invité sa grand-mère Miriam à venir à son premier concert.

Le public a vraiment aimé le spectacle. Les gens qui sont venus voir Jonathan ont non seulement entendu une histoire émouvante, mais ont également vu comment deux générations, venant d'endroits si différents, se connectent à travers la musique.

Le spectacle est devenu très populaire et Jonathan a enregistré un album avec les chansons qu'il a écrites sur la base des histoires de sa grand-mère.