Histoires

הַדִּירָה וְהַכְּבָשִׂים / L'appartement et les moutons

בְּעִיר קְטַנָּה, בְּדִירָה קְטַנָּה גָּרָה מִשְׁפָּחָה. הוֹרִים וְשְׁלוֹשָׁה יְלָדִים קְטַנִּים. הַמִּשְׁפָּחָה לֹא הָיְיתָה מְרוּצָּה מֵהַדִּירָה הַקְּטַנָּה. בַּדִּירָה הָיָה צָפוּף וְהַיְּלָדִים לֹא יָכְלוּ לְשַׂחֵק. הָלַךְ הָאָב לְרַב הָעִיר וְשָׁאַל אוֹתוֹ מָה לַעֲשׂוֹת? הָרַב הֵשִׁיב לָאָדוֹן: "קַח כִּבְשָׂה וְהַכְנֵס אוֹתָהּ לַדִּירָה" הִתְפַּלֵּא הָאָב, אֲבָל לֹא אָמַר מִילָּה. לְמָחֳרָת הִכְנִיס הָאָב כִּבְשָׂה לַבַּיִת. כַּמּוּבָן שֶׁעַכְשָׁיו הַצְּפִיפוּת הָיְתָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר. הָלַךְ הָאָב שׁוּב לָרַב וְשָׁאַל אוֹתוֹ "מָה לַעֲשׂוֹת רַבִּי ? הַדִּירָה צְפוּפָה". "קַח עוֹד כִּבְשָׂה וְהַכְנֵס אוֹתָהּ לַדִּירָה" הָאָב לֹא הֶאֱמִין, אֲבָל עָשָׂה מָה שֶׁהָרַב אָמַר. לְמָחֳרָת הִכְנִיס הָאָב כִּבְשָׂה נוֹסֶפֶת לַבַּיִת. עַכְשָׁיו הָיָה מַמָּשׁ צָפוּף. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָזוּז בַּבַּיִת. הָלַךְ הָאָב שׁוּב לָרַב."רַבִּי, הַצְּפִיפוּת בַּדִּירָה קָשָׁה מְאוֹד". אָמַר לוֹ הָרַב. "עַכְשָׁיו אַתָּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַכְּבָשִׂים מֵהַדִּירָה שֶׁלְּךָ וְמָחָר תָּבוֹא אֵלַיי". הָאָב רָץ לַבַּיִת וְהוֹצִיא אֶת הַכְּבָשִׂים. לְמָחֳרָת הוּא חָזַר לָרַב. אָמַר הָרַב: "נוּ, אֵיךְ אַתֶּם מַרְגִּישִׁים עַכְשָׁיו בַּדִּירָה" עָנָה הָאָב : "עַכְשָׁיו יֵשׁ מָקוֹם בַּדִּירָה וַאֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים בָּהּ טוֹב". אָמַר הָרַב: " עַכְשָׁיו אַתָּה מֵבִין שֶׁהַדִּירָה שֶׁלָּכֶם הִיא נֵס. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם מָה לִלְבּוֹשׁ וְבֶּטַח לֹא מָקוֹם לָגוּר.אַתָּה בַּר מַזָּל.

בעיר קטנה, בדירה קטנה גרה משפחה. הורים ושלושה ילדים קטנים. המשפחה לא הייתה מרוצה מהדירה הקטנה. בדירה היה צפוף והילדים לא יכלו לשחק. הלך האב לרב העיר ושאל אותו מה לעשות? הרב השיב לאדון: "קח כבשה והכנס אותה לדירה״ התפלא האב, אבל לא אמר מילה. למחרת הכניס האב כבשה לבית. כמובן שעכשיו הצפיפות היתה גדולה יותר. הלך האב שוב לרב ושאל אותו ״מה לעשות רבי ? הדירה צפופה״. ״קח עוד כבשה והכנס אותה לדירה״ האב לא האמין, אבל עשה מה שהרב אמר. למחרת הכניס האב כבשה נוספת לבית. עכשיו היה ממש צפוף. אי אפשר היה לזוז בבית. הלך האב שוב לרב.״רבי, הצפיפות בדירה קשה מאוד״. אמר לו הרב. ״עכשיו אתה צריך להוציא את כל הכבשים מהדירה שלך ומחר תבוא אליי״. האב רץ לבית והוציא את הכבשים. למחרת הוא חזר לרב. אמר הרב: "נו, איך אתם מרגישים עכשיו בדירה״ ענה האב : ״עכשיו יש מקום בדירה ואנחנו מרגישים בה טוב״. אמר הרב: " עכשיו אתה מבין שהדירה שלכם היא נס. יש אנשים שאין להם מה ללבוש ובטח לא מקום לגור.אתה בר מזל.

בְּעִיר קְטַנָּה, בְּדִירָה קְטַנָּה גָּרָה מִשְׁפָּחָה. הוֹרִים וְשְׁלוֹשָׁה יְלָדִים קְטַנִּים. הַמִּשְׁפָּחָה לֹא הָיְיתָה מְרוּצָּה מֵהַדִּירָה הַקְּטַנָּה. בַּדִּירָה הָיָה צָפוּף וְהַיְּלָדִים לֹא יָכְלוּ לְשַׂחֵק. הָלַךְ הָאָב לְרַב הָעִיר וְשָׁאַל אוֹתוֹ מָה לַעֲשׂוֹת? הָרַב הֵשִׁיב לָאָדוֹן: "קַח כִּבְשָׂה וְהַכְנֵס אוֹתָהּ לַדִּירָה" הִתְפַּלֵּא הָאָב, אֲבָל לֹא אָמַר מִילָּה. לְמָחֳרָת הִכְנִיס הָאָב כִּבְשָׂה לַבַּיִת. כַּמּוּבָן שֶׁעַכְשָׁיו הַצְּפִיפוּת הָיְתָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר. הָלַךְ הָאָב שׁוּב לָרַב וְשָׁאַל אוֹתוֹ "מָה לַעֲשׂוֹת רַבִּי ? הַדִּירָה צְפוּפָה". "קַח עוֹד כִּבְשָׂה וְהַכְנֵס אוֹתָהּ לַדִּירָה" הָאָב לֹא הֶאֱמִין, אֲבָל עָשָׂה מָה שֶׁהָרַב אָמַר. לְמָחֳרָת הִכְנִיס הָאָב כִּבְשָׂה נוֹסֶפֶת לַבַּיִת. עַכְשָׁיו הָיָה מַמָּשׁ צָפוּף. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָזוּז בַּבַּיִת. הָלַךְ הָאָב שׁוּב לָרַב."רַבִּי, הַצְּפִיפוּת בַּדִּירָה קָשָׁה מְאוֹד". אָמַר לוֹ הָרַב. "עַכְשָׁיו אַתָּה צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת כָּל הַכְּבָשִׂים מֵהַדִּירָה שֶׁלְּךָ וְמָחָר תָּבוֹא אֵלַיי". הָאָב רָץ לַבַּיִת וְהוֹצִיא אֶת הַכְּבָשִׂים. לְמָחֳרָת הוּא חָזַר לָרַב. אָמַר הָרַב: "נוּ, אֵיךְ אַתֶּם מַרְגִּישִׁים עַכְשָׁיו בַּדִּירָה" עָנָה הָאָב : "עַכְשָׁיו יֵשׁ מָקוֹם בַּדִּירָה וַאֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים בָּהּ טוֹב". אָמַר הָרַב: " עַכְשָׁיו אַתָּה מֵבִין שֶׁהַדִּירָה שֶׁלָּכֶם הִיא נֵס. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם מָה לִלְבּוֹשׁ וְבֶּטַח לֹא מָקוֹם לָגוּר.אַתָּה בַּר מַזָּל.

Une famille vit dans une petite ville, dans un petit appartement.
parents et trois jeunes enfants.

La famille n'était pas satisfaite du petit appartement.
L'appartement était bondé et les enfants ne pouvaient pas jouer.
Le père est allé voir le rabbin de la ville et lui a demandé quoi faire ?
Le rabbin répondit au Seigneur : « Prends un mouton et mets-le dans l'appartement.

Le père a été surpris, mais n'a pas dit un mot.
Le lendemain, le père fit entrer un mouton dans la maison.
Bien sûr, maintenant la densité était plus grande.
Le père retourna voir le rabbin et lui demanda : « Que doit faire le rabbin ? L'appartement est bondé.
"Prends un autre mouton et mets-le dans l'appartement"
Le père n'a pas cru, mais a fait ce que le rabbin a dit.
Le lendemain, le père a amené un autre mouton dans la maison.
Maintenant, c'était vraiment bondé. Il était impossible de se déplacer dans la maison.
Le père se rendit de nouveau chez le rabbin : « Rabbi, la surpopulation dans l'appartement est très difficile.
Le rabbin lui a dit.
"Maintenant, tu dois sortir tous les moutons de ton appartement et venir me voir demain."
Le père courut à la maison et sortit les moutons.
Le lendemain, il retourna chez le rabbin.
Le rabbin a dit: "Eh bien, comment vous sentez-vous maintenant dans l'appartement"
Le père répondit : "Maintenant il y a de la place dans l'appartement et on s'y sent bien."
Le rabbin a dit : "Maintenant, vous comprenez que votre appartement est un miracle. Il y a des gens qui n'ont rien à se mettre et certainement pas d'endroit où vivre. Vous avez de la chance.