Blog

הַתַּחְבּוּרָה הַצִּיבּוּרִית בְּיִשְׂרָאֵל

Les Transports Publics en Israël

עָבַרְתִּי לְיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יוֹתֵר מִשָּׁנָה, וּכְבָר כָּתַבְתִּי עַל הַמִּלְחָמָה וְעַל הַחוֹדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים בָּאָרֶץ. בְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ לִי חֲוָויוֹת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת, שִׂמְחָה וְגַעְגּוּעִים. אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה, גִּילִּיתִי תְּחוּם חָדָשׁ וּבִלְתִּי צָפוּי לְגַמְרֵי, עוֹלַם הַתַּחְבּוּרָה הַצִּיבּוּרִית בְּיִשְׂרָאֵל. זֶה הִתְחִיל בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הַמְּכוֹנִית שֶׁלִּי הִתְקַלְקְלָה. הָיִיתִי חַיֶּיבֶת לְהַגִּיעַ לְפְּגִישָׁה דְּחוּפָה בְּתֵל אָבִיב וְלֹא הָיְיתָה לִי בְּרֵירָה אֶלָּא לַעֲלוֹת עַל אוֹטוֹבּוּס. עַד אָז, הָיִיתִי רְגִילָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בָּרֶכֶב שֶׁלִּי. הָרוֹשֶׁם שֶׁלִּי עַל הַתַּחְבּוּרָה צִיבּוּרִית הָיָה שְׁלִילִי. הַנְּסִיעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי הָיְיתָה חֲוָויָה מְעַנְיֶינֶת. נִכְנַסְתִּי לָאוֹטוֹבּוּס בִּירוּשָׁלַיִם וְהִתְיַישַּׁבְתִּי לְיַד הַחַלּוֹן, מוּקֶּפֶת בְּאֲנָשִׁים מִכָּל גְּוָונַי הַקֶּשֶׁת שֶׁל הַחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית. שָׁמַעְתִּי שִׂיחוֹת בְּעִבְרִית, בְּעַרְבִית, וּבְרוּסִית. הָיָה מַשֶּׁהוּ מְיוּחָד בְּלִהְיוֹת חֵלֶק מִמַּשֶּׁהוּ, לְהַקְשִׁיב לְשִׂיחוֹת הַסּוֹבְבוֹת אוֹתִי וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַחַיִּים הָאֲמִיתִּיִּים שֶׁל הָעִיר. מִדֵּי יוֹם גִּילִּיתִי מַסְלוּלִים חֲדָשִׁים וְתַחֲנוֹת חֲדָשׁוֹת. נָסַעְתִּי בָּרַכֶּבֶת הַקַּלָּה בִּירוּשָׁלַיִם, בְּרַכֶּבֶת מִתֵּל אָבִיב לְחֵיפָה, וּבְאוֹטוֹבּוּסִים בְּאֵיזוֹר הַמֶּרְכָּז. כָּל נְסִיעָה הָיְיתָה מַסָּע קָטָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מְלֵאָה בְּהַפְתָּעוֹת וּבְגִילּוּיִים. כַּיּוֹם, לְאַחַר יוֹתֵר מִשָּׁנָה בָּאָרֶץ, אֲנִי יְכוֹלָה לוֹמַר שֶׁתַּחְבּוּרָה צִיבּוּרִית הָפְכָה לְחֵלֶק חָשׁוּב וּמַשְׁמָעוּתִי מֵהַחַיִּים שֶׁלִּי כָּאן. זֶה לֹא רַק אֶמְצָעִי לְהַגִּיעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – זוֹ דֶּרֶךְ לַחֲווֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ עֲמוּקָּה וְאִינְטִימִית יוֹתֵר. כָּל נְסִיעָה הִיא הִזְדַּמְּנוּת לִפְגּוֹשׁ אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים, לִלְמוֹד עַל הַתַּרְבּוּת וְהַחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית וּלְהִתְאַהֵב מֵחָדָשׁ בָּאָרֶץ הַמְּיוּחֶדֶת הַזּוֹ. אָז אִם אַתֶּם עוֹלִים חֲדָשִׁים אוֹ אֲפִילּוּ וָתִיקִים, אֲנִי מַמְלִיצָה בְּחוֹם לְנַסּוֹת אֶת הַתַּחְבּוּרָה הַצִּיבּוּרִית. לֹא תַּאֲמִינוּ אֵילוּ הַרְפַּתְקָאוֹת מְחַכּוֹת לָכֶם עַל כָּל אוֹטוֹבּוּס, רַכֶּבֶת וּמוֹנִית שֵׁירוּת.

עברתי לישראל לפני יותר משנה, וכבר כתבתי על המלחמה ועל החודשים הראשונים בארץ. בישראל היו לי חוויות של התרגשות, שמחה וגעגועים. אבל לאחרונה, גיליתי תחום חדש ובלתי צפוי לגמרי, עולם התחבורה הציבורית בישראל. זה התחיל ביום שבו המכונית שלי התקלקלה. הייתי חייבת להגיע לפגישה דחופה בתל אביב ולא הייתה לי ברירה אלא לעלות על אוטובוס. עד אז, הייתי רגילה להשתמש רק ברכב שלי. הרושם שלי על התחבורה ציבורית היה שלילי. הנסיעה הראשונה שלי הייתה חוויה מעניינת. נכנסתי לאוטובוס בירושלים והתיישבתי ליד החלון, מוקפת באנשים מכל גווני הקשת של החברה הישראלית. שמעתי שיחות בעברית, בערבית, וברוסית. היה משהו מיוחד בלהיות חלק ממשהו, להקשיב לשיחות הסובבות אותי ולהרגיש את החיים האמיתיים של העיר. מדי יום גיליתי מסלולים חדשים ותחנות חדשות. נסעתי ברכבת הקלה בירושלים, ברכבת מתל אביב לחיפה, ובאוטובוסים באיזור המרכז. כל נסיעה הייתה מסע קטן בפני עצמו, מלאה בהפתעות ובגילויים. כיום, לאחר יותר משנה בארץ, אני יכולה לומר שתחבורה ציבורית הפכה לחלק חשוב ומשמעותי מהחיים שלי כאן. זה לא רק אמצעי להגיע ממקום למקום – זו דרך לחוות את ישראל בדרך עמוקה ואינטימית יותר. כל נסיעה היא הזדמנות לפגוש אנשים חדשים, ללמוד על התרבות והחברה הישראלית ולהתאהב מחדש בארץ המיוחדת הזו. אז אם אתם עולים חדשים או אפילו ותיקים, אני ממליצה בחום לנסות את התחבורה הציבורית. לא תאמינו אילו הרפתקאות מחכות לכם על כל אוטובוס, רכבת ומונית שירות.

עָבַרְתִּי לְיִשְׂרָאֵל לִפְנֵי יוֹתֵר מִשָּׁנָה, וּכְבָר כָּתַבְתִּי עַל הַמִּלְחָמָה וְעַל הַחוֹדָשִׁים הָרִאשׁוֹנִים בָּאָרֶץ. בְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ לִי חֲוָויוֹת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת, שִׂמְחָה וְגַעְגּוּעִים. אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה, גִּילִּיתִי תְּחוּם חָדָשׁ וּבִלְתִּי צָפוּי לְגַמְרֵי, עוֹלַם הַתַּחְבּוּרָה הַצִּיבּוּרִית בְּיִשְׂרָאֵל. זֶה הִתְחִיל בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ הַמְּכוֹנִית שֶׁלִּי הִתְקַלְקְלָה. הָיִיתִי חַיֶּיבֶת לְהַגִּיעַ לְפְּגִישָׁה דְּחוּפָה בְּתֵל אָבִיב וְלֹא הָיְיתָה לִי בְּרֵירָה אֶלָּא לַעֲלוֹת עַל אוֹטוֹבּוּס. עַד אָז, הָיִיתִי רְגִילָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בָּרֶכֶב שֶׁלִּי. הָרוֹשֶׁם שֶׁלִּי עַל הַתַּחְבּוּרָה צִיבּוּרִית הָיָה שְׁלִילִי. הַנְּסִיעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי הָיְיתָה חֲוָויָה מְעַנְיֶינֶת. נִכְנַסְתִּי לָאוֹטוֹבּוּס בִּירוּשָׁלַיִם וְהִתְיַישַּׁבְתִּי לְיַד הַחַלּוֹן, מוּקֶּפֶת בְּאֲנָשִׁים מִכָּל גְּוָונַי הַקֶּשֶׁת שֶׁל הַחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית. שָׁמַעְתִּי שִׂיחוֹת בְּעִבְרִית, בְּעַרְבִית, וּבְרוּסִית. הָיָה מַשֶּׁהוּ מְיוּחָד בְּלִהְיוֹת חֵלֶק מִמַּשֶּׁהוּ, לְהַקְשִׁיב לְשִׂיחוֹת הַסּוֹבְבוֹת אוֹתִי וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַחַיִּים הָאֲמִיתִּיִּים שֶׁל הָעִיר. מִדֵּי יוֹם גִּילִּיתִי מַסְלוּלִים חֲדָשִׁים וְתַחֲנוֹת חֲדָשׁוֹת. נָסַעְתִּי בָּרַכֶּבֶת הַקַּלָּה בִּירוּשָׁלַיִם, בְּרַכֶּבֶת מִתֵּל אָבִיב לְחֵיפָה, וּבְאוֹטוֹבּוּסִים בְּאֵיזוֹר הַמֶּרְכָּז. כָּל נְסִיעָה הָיְיתָה מַסָּע קָטָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מְלֵאָה בְּהַפְתָּעוֹת וּבְגִילּוּיִים. כַּיּוֹם, לְאַחַר יוֹתֵר מִשָּׁנָה בָּאָרֶץ, אֲנִי יְכוֹלָה לוֹמַר שֶׁתַּחְבּוּרָה צִיבּוּרִית הָפְכָה לְחֵלֶק חָשׁוּב וּמַשְׁמָעוּתִי מֵהַחַיִּים שֶׁלִּי כָּאן. זֶה לֹא רַק אֶמְצָעִי לְהַגִּיעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – זוֹ דֶּרֶךְ לַחֲווֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ עֲמוּקָּה וְאִינְטִימִית יוֹתֵר. כָּל נְסִיעָה הִיא הִזְדַּמְּנוּת לִפְגּוֹשׁ אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים, לִלְמוֹד עַל הַתַּרְבּוּת וְהַחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית וּלְהִתְאַהֵב מֵחָדָשׁ בָּאָרֶץ הַמְּיוּחֶדֶת הַזּוֹ. אָז אִם אַתֶּם עוֹלִים חֲדָשִׁים אוֹ אֲפִילּוּ וָתִיקִים, אֲנִי מַמְלִיצָה בְּחוֹם לְנַסּוֹת אֶת הַתַּחְבּוּרָה הַצִּיבּוּרִית. לֹא תַּאֲמִינוּ אֵילוּ הַרְפַּתְקָאוֹת מְחַכּוֹת לָכֶם עַל כָּל אוֹטוֹבּוּס, רַכֶּבֶת וּמוֹנִית שֵׁירוּת.

J'ai déménagé en Israël il y a plus d'un an, et j'ai déjà écrit sur la guerre et les premiers mois dans le pays. En Israël, j'ai vécu des expériences d'excitation, de joie et de nostalgie. Mais dernièrement, j'ai découvert un domaine totalement nouveau et inattendu : le monde des transports publics en Israël.

Tout a commencé le jour où ma voiture est tombée en panne. Je devais absolument me rendre à un rendez-vous urgent à Tel Aviv et je n'avais pas d'autre choix que de prendre le bus. Jusqu'alors, j'avais l'habitude de n'utiliser que ma voiture. Mon opinion sur les transports publics était négative. La première fois que j'ai pris le bus, c'était une expérience intéressante. Je suis montée dans un bus à Jérusalem et je me suis assise près de la fenêtre, entourée de gens de toutes les couleurs de l'arc-en-ciel de la société israélienne. J'ai entendu des conversations en hébreu, en arabe et en russe. Il y avait quelque chose de spécial à être une partie de quelque chose, à écouter les conversations autour de moi et à sentir la vie réelle de la ville.

Chaque jour, j'ai découvert de nouveaux itinéraires et de nouvelles stations. J'ai voyagé en tramway à Jérusalem, en train de Tel Aviv à Haïfa, et en bus dans la région centrale. Chaque trajet était un petit voyage en soi, rempli de surprises et de découvertes.

Aujourd'hui, après plus d'un an dans le pays, je peux dire que les transports publics sont devenus une partie importante et significative de ma vie ici. Ce n'est pas seulement un moyen de se rendre d'un endroit à un autre - c'est une façon de vivre Israël d'une manière plus profonde et plus intime. Chaque voyage est une opportunité de rencontrer de nouvelles personnes, d'apprendre sur la culture et la société israéliennes, et de retomber amoureuse de ce pays unique.

Alors, si vous êtes de nouveaux immigrants ou même des vétérans, je recommande vivement d'essayer les transports publics. Vous ne croirez pas quelles aventures vous attendent dans chaque bus, train et taxi collectif.